בראש של כלב - הבלוג

חרדת נטישה או סתם שעמום? עושים סדר

זמן קריאה משוער: 8 דקות

חזרתם הביתה והסלון נראה כמו שדה קרב? הכלב עשה צרכים, קרע כריות, הפיל עציצים - ואתם בטוחים שיש לו חרדת נטישה? אולי… ואולי לא.

אני שומעת את הביטוי "חרדת נטישה" הרבה. הוא הפך למין שם כולל לכל הרס שקורה בבית כשהכלב לבד. אבל האמת היא שחרדת נטישה אמיתית היא מצב קליני מורכב - לא סתם התנהגות בעייתית.

ברוב המקרים, לא באמת מדובר בחרדה. לפעמים זה שעמום, לפעמים חוסר בפריקת אנרגיה, ולפעמים - פשוט חוסר הבנה לגבי מה מותר ומה אסור. כלומר, הכלב לא במצוקה עמוקה, וההתמודדות עם זה לרוב תהיה פשוטה יותר.

אז רגע לפני שאתם ממהרים "לאבחן" את הכלב שלכם כחרדתי - בואו נעשה סדר: איך מזהים חרדת נטישה, איך מבדילים בינה לבין שעמום או תסכול - ואיך אפשר לעזור לכלב להתמודד.

אז איך מזהים חרדת נטישה?

חרדת נטישה אמיתית היא מצוקה נפשית עמוקה, שנובעת מהפחד להישאר לבד. או ליתר דיוק - מהפחד להיות בלי אדם מסוים. היא מתבטאת בתחושת סכנה קיומית אמיתית. כלבים שסובלים מחרדת נטישה לא מסוגלים להירגע. הם לא מפסיקים לבכות, ליילל, לחרוק שיניים, לשרוט את הדלת, להרוס חפצים, או לקפוץ על החלון - במשך שעות ארוכות, עד שהבן אדם שלהם חוזר. הם לא אוכלים, לא שותים, לא נחים - הם פשוט נמצאים במצוקה אמיתית. בחרדה.

לעומת זאת, חלק מהכלבים משתוללים, הורסים את הבית, עושים צרכים... ואז הולכים לישון. הם אולי מתוסכלים או משועממים, אבל ממש לא חרדתיים. הם פשוט מלאים באנרגיה שלא מצאה דרך לצאת, או שלא ברור להם מה מותר ומה אסור כשהם לבד.

איך תזהו מה באמת קורה? הסימפטומים לפעמים נראים דומים - אבל הסיבה מאחוריהם שונה לגמרי. הנה איך תדעו מה באמת עומד מאחורי ההתנהגות:

כלב עם חרדת נטישה:

• הורס דברים ועושה צרכים באזורים שיש בהם ריח חזק של הבעלים - מיטה, כריות, דלת הכניסה, נעליים. הכלב בעצם מחפש "נקודת מגע" עם מי שהוא קשור אליו, בניסיון להרגיע את עצמו.
• לא נרגע גם אחרי הרבה זמן לבד. להפך - ככל שהשעות עוברות והריח שלכם מתפוגג, תחושת המצוקה רק מחמירה.
• לא שותה, לא אוכל, לא נח. החרדה גוברת על כל צורך אחר - לפעמים עד כדי התייבשות או הרעבה עצמית.
• מראה סימני סטרס פיזיים: רעד, נשימות כבדות, ליקוקי שפתיים, יללות, ריור מוגבר, ניסיונות לברוח - כדי להגיע אליכם.
• כשאתם בבית - נצמד אליכם כל הזמן. מתקשה להיות לבד אפילו לרגע.
• מתחיל להילחץ עוד לפני שיצאתם - כבר בשלב ההתארגנות.

כלב משועמם או מתוסכל:

• משתולל קצת, ואז הולך לישון. הוא פורק אנרגיה ונרגע.
• הורס בעיקר חפצים “כיפיים” - כמו פח, ספה, גרביים. בלי קשר לריח שלכם.
• ישן חלק גדול מהזמן שאתם לא בבית.
• לא מראה סימני סטרס קיצוניים - אולי קצת תסכול, אבל לא מצוקה עמוקה.
• לרוב לא נצמד אליכם בצורה אובססיבית כשאתם כן בבית.

מה עושים במקרה של שעמום, תסכול או חוסר גבולות (לא חרדה)

• לפרוק אנרגיה - אבל באמת
  טיול קצר של רבע שעה בבוקר זה נחמד, אבל לרוב הכלבים זה פשוט לא מספיק. צאו לטיולים ארוכים יותר - כאלה עם עצירות, תרגולים, ורגעים של משחק משותף. אם הכלב שלכם אוהב לרוץ או לשחק עם חברים - גינת כלבים יכולה להיות אחלה פתרון.
  והכי חשוב: הטיול הוא קודם כול בשביל הכלב. הוא צריך זמן לזוז, להריח, לפרוק ולהירגע. ואם אין זמן לטיול ארוך כל יום (וזה לגמרי מובן) - כדאי לשלב גם פעילות מנטלית בבית:
• קונג ממולא בחמאת בוטנים או חטיפים טבעיים (טיפ: בקיץ - מומלץ להקפיא!)
• משטחי הרחה או משחקי חשיבה
• עצם טבעית או צעצועי לעיסה בטיחותיים (מומלץ רק בהשגחה, במיוחד כשמביאים בפעם ראשונה)
• להציב גבולות
  כלבים אוהבים לדעת מה מצופה מהם, מה מותר ומה אסור - לא רק כשאתם בבית, אלא גם כשהם לבד. כשיש לכלב גבולות ברורים והרגלים קבועים, הוא יודע למה לצפות, וזה עוזר לו להישאר רגוע גם כשאתם לא שם. אבל כשהגבולות לא ברורים, והאנרגיה מצטברת בלי כיוון, הרבה פעמים רגע הפריקה יגיע דווקא כשתצאו מהבית - פשוט כי אין מי שיעצור אותו.
  איך מציבים גבולות ברורים?
  כמובן שאפשר להגיד לכלב "לא" - וזה בסדר במידה. אבל כשכל דבר הופך ל"לא" - עבור הכלב זה כבר נשמע כמו רעש לבן: "לא-לא-לא-לא..." והוא פשוט מפסיק להקשיב, ולא באמת מבין על מה אנחנו כועסים. לכן, כדי לחדד את המסרים שלנו - חשוב ללמד את הכלב איזו התנהגות אנחנו כן רוצים לראות, ובעיקר לחזק אותו כשהוא עושה את מה שמצופה ממנו. זה הרבה יותר ברור עבורו, ויותר אפקטיבי. למשל: הכלב קופץ על השיש? במקום לצעוק עליו ולנופף עם המגבת - חכו שירד, ופרגנו לו בטון שמח: "כלב טוב!" ותנו לו חטיף טעים. הוא יבין שמה שהוא רוצה קורה על הרצפה ולא על השיש.
  וזכרו - הם לא מדברים עברית. אם אתם רוצים לפרגן לכלב - עשו את זה בטון מתלהב, גם אם זה מרגיש קצת תיאטרלי. זה עובד.

ומה אם אתם חושדים שמדובר בחרדת נטישה אמיתית?

כאן אני ממליצה לעצור רגע ולפנות לעזרה של מאלף או מאלפת מוסמכים. כלב עם חרדה אמיתית לא "לומד לקח" - הוא פשוט סובל. ככל שתדחו את הטיפול, המצב עלול רק להידרדר. ואם אין לכם כרגע אפשרות לפנות לעזרה מקצועית - יש דברים שאפשר להתחיל לנסות כבר עכשיו, כדי לעזור לכלב להתמודד.

• לפתח עצמאות וביטחון עצמי
  היקשרות אובססיבית לבעלים היא הסיבה המרכזית לחרדת נטישה. כשהכלב מרגיש שהוא לא מסוגל להיות בלעדיכם - הוא נכנס לחרדה. כדי לעזור לו, מתחילים בצעדים ממש קטנים: כשהוא רגוע, סגרו אותו לבד בחדר לדקות ספורות. גם אם בהתחלה הוא מסוגל להישאר לבד רק לדקה - זה לגמרי בסדר. תתחילו משם. חזרו על התרגיל כמה פעמים. רק כשהוא רגוע ונינוח - מתחילים להאריך בהדרגה את משך הזמן לבד.
  המטרה היא לא לחכות שהוא ייכנס ללחץ ואז יירגע (כי זה פשוט לא יקרה במצב של חרדה אמיתית), אלא להאריך בהדרגה מצבים שבהם הוא מרגיש בנוח להישאר לבד.
  
• לשבור את דפוס היציאה מהבית
  אם כל יציאה מהבית נראית אותו דבר - הכלב לומד לזהות את הסימנים, והלחץ מתחיל עוד לפני שיצאתם. נסו לשנות את הסדר, או אפילו לבצע את "טקס היציאה" בלי לצאת באמת. כך הוא ילמד שהמפתחות, הנעליים או אפילו שלוק אחרון מהקפה - לא תמיד אומרים שעומדת להיות פרידה.
  
• להפחית התרגשות בחזרה
• כשחוזרים הביתה - לא לעשות מזה עניין. חכו רגע, דברו אליו בטון רגוע, ורק אז תנו תשומת לב. המסר שהוא לומד: החזרה שלכם הביתה היא לא משהו מרגש שצריך לחכות לו בקוצר רוח.

טיפ חשוב: צלמו את הכלב כשהוא לבד בבית. זה יעזור לכם לראות מה באמת קורה בזמן שאתם לא שם - ולעקוב אחרי ההתקדמות.

לסיכום

לא כל הרס בבית אומר שמדובר בחרדת נטישה. לפעמים מדובר בהרגלים לא נכונים, חוסר פעילות גופנית או חוסר גבולות, ולפעמים זו באמת חרדה שדורשת עבודה רגישה ומדויקת. עצם זה שאתם כאן, מבררים ולומדים, הוא הצעד הראשון בכיוון הנכון. 

לא משנה אם הדרך כוללת שינוי שגרה, הצבת גבולות, או תהליך מקצועי - הכי חשוב ללכת בדרך הזו בסבלנות, עקביות ובקצב שמתאים גם לכם וגם לכלב. ולזכור שזה שינוי שנבנה לאט, צעד אחרי צעד.

חזרה לעמוד הראשי של הבלוג