בראש של כלב - הבלוג

חינוך גורים לצרכים: מדריך בגובה עיניים, בלי לאבד שפיות

זמן קריאה משוער: 7 דקות

אם אתם מוצאים את עצמכם שוב עם סמרטוט ביד ותוהים "מה לעזאזל חשבתי לעצמי?" - תדעו שאתם לא לבד. באמת. אני רואה את זה כל הזמן, גם אצל אנשים עם ניסיון, וגם אצל כאלה שמשקיעים את כל כולם בחינוך של הגור. אז לא, זה לא בגלל שאתם לא עושים מספיק, וזה ממש לא אומר שהגור שלכם "קשה במיוחד". הוא פשוט גור - לפעמים הוא עדיין לא מסוגל להתאפק, ולפעמים הוא פשוט עוד לא הבין מה מצופה ממנו.

זה שלב זמני בלבד, אני מבטיחה. ואם תנהלו אותו נכון, הוא ייגמר הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים. ובשביל זה ניעזר בקלף מנצח ישר מהטבע: כלבים הם יצורים נקיים. הם נמנעים מלעשות צרכים איפה שהם ישנים, אוכלים או משחקים - פשוט כי זה בא להם בטבעיות. כלומר, יש לנו בסיס מצוין לעבוד איתו :)

אז לפני שאתם משתגעים מהניקיונות ומאבדים את השפיות – קבלו מדריך פרקטי וידידותי לגמילת גורים מצרכים.

באיזה גיל מתחילים?

כבר מרגע שהגור מגיע הביתה - מתחילים. לא בהכרח כי הוא מסוגל להתאפק, אלא כדי לבנות הרגלים נכונים מההתחלה. שליטה אמיתית בשלפוחית מתפתחת רק סביב גיל 12-16 שבועות, עד אז - אנחנו בעיקר מנהלים את הסיטואציה, ולא מצפים לניסים. כשהציפיות מציאותיות, יש פחות תסכול, יותר הצלחות, והכי חשוב: בסיס טוב לתקשורת בריאה ביניכם.

כלל אצבע פשוט: שעת התאפקות על כל חודש חיים. גור בן חודשיים יכול להתאפק עד שעתיים, בן שלושה חודשים - שלוש שעות, וכן הלאה.

צרו שגרה (גם אם החיים עצמם פחות מסודרים)

כלבים אוהבים שגרה. כשאנחנו חוזרים על אותו דפוס שוב ושוב - זה עוזר להם להבין מה מצופה מהם, ומתי.

בתקופת הלמידה, חשוב להוציא את הגור החוצה כל שעתיים-שלוש, ובמיוחד בזמנים הבאים:

• מיד אחרי שינה (גם תנומות קצרות)
• 15-30 דקות אחרי ארוחה
• מיד אחרי משחק או התרגשות
• לפני השינה בלילה

טיפ חשוב: משחק כמעט תמיד נגמר בפיפי. אז תשתדלו לשחק רק כשיש לכם זמן לצאת איתו מיד אחר כך.

תנו לו זמן בחוץ ופרגנו כשהוא מצליח

אל תעמדו עם שעון ביד. לא צריך למהר, לא צריך להלחיץ - זה לא מבחן. צאו לטיול רגוע, תנו לו להסתובב, לרחרח, לקחת את הזמן. גורים לומדים בקצב שלהם, והם מרגישים את הלחץ שלנו הרבה יותר ממה שנדמה לנו.

וכשהוא מצליח? חוגגים. מילה טובה, חיוך, ליטוף או חטיף קטן - כל דבר שישדר לו: פיפי בחוץ = הצלחה.

עוד טיפ קטן: לבחור מקום קבוע בחוץ יכול לעזור לו להבין את הרעיון מהר יותר.

איך מזהים שהפיפי בדרך?

לרוב, גורים לא עושים פיפי בפתאומיות. הם מאותתים - פשוט צריך ללמוד לקרוא את הסימנים. הנה כמה סימנים נפוצים שכדאי לשים לב אליהם:

• הסתובבות במעגלים
• הרחה אינטנסיבית של הרצפה
• התרחקות פתאומית ממשחק או ממיטה
• ישיבה ליד הדלת או חיפוש יציאה

ברגע שזיהיתם אחד מהם - אל תחכו, קחו אותו החוצה. גם אם אתם לא בטוחים, עדיף לטעות ולצאת, מאשר לפספס.

תיחום - מאיפה זה מגיע ולמה זה חשוב?

הרעיון של תיחום מבוסס על הטבע: כלבים נוטים לא לעשות צרכים איפה שהם ישנים, אוכלים או משחקים. כשהמרחב שלהם מצומצם, הם מתאפקים. בדיוק בגלל זה תיחום הוא כלי מצוין לגמילה מצרכים.

אבל חשוב להבין - תיחום הוא לא עונש. להיפך. גורים צריכים מרחב בטוח ומוגדר, מין “חדר קטן משלהם” שבו הם יכולים לנוח, להירגע ולהרגיש בטוחים, גם כשאתם לא לידם. בדיוק כמו שלא משאירים תינוק להסתובב חופשי בבית, גם לגור מגיע "לול" - מקום בטוח עם גבולות ברורים.

וזכרו: גורים ישנים 18-20 שעות ביממה, כך שהתיחום לא באמת מגביל אותם. להיפך, הוא תומך בצורך הטבעי שלהם למנוחה ושקט.

אז איך עושים את זה נכון?

• בחרו תיחום שמתאים לכם ולגור - זה יכול להיות כלוב אילוף, גדרית ייעודית לגורים, או אפילו גדר לתינוקות. העיקר שיהיה יציב וגבוה מספיק (כי חלק מהגורים בטוחים שהם קנגורו).
• מקמו את התיחום במקום מרכזי בבית. גורים רוצים להיות חלק מהלהקה, לא מבודדים בפינה.
• שלב ראשון: השאירו את התיחום פתוח לכמה ימים. שימו בפנים מיטה נעימה, צעצועים, מים וחטיפים. תנו לו להיכנס ולצאת מתי שבא לו - בלי לחץ, בקצב שלו.
• שלב שני: כשהוא מרגיש בנוח בפנים, התחילו לסגור את השער לזמן קצר כשאתם ליד. לאט לאט, האריכו את משך השהייה והתרחקו.

המטרה היא שהגור יראה בתיחום את המקום שלו - לא כעונש, אלא כפינה בטוחה ונעימה שהוא בוחר לחזור אליה.

עקביות - זה שם המשחק

לא צריך להיות מושלמים, אבל כן חשוב להשתדל לשמור על סדר יום, תגובות עקביות, ומסרים ברורים. כל שינוי פתאומי מבלבל את הגור, ויכול לקחת אתכם כמה צעדים אחורה.

אם הגור כבר עשה בבית - מה עושים?

נושמים. מנקים. ממשיכים הלאה, בלי נזיפות, בלי דחיפת אף, ובלי "מה עשית פה?!". הוא לא יבין. רק ייבהל, או ילמד להסתיר מכם את הפיפי הבא.

ניקיון נכון: חומץ לבישול או חומר אנזימטי ייעודי מנטרלים ריחות שהאף הכלבי עוד מריח, גם אם אתם כבר לא. אם המקום נשאר עם ריח - הגור כנראה יחזור לשם שוב.

ומה לא עושים? גם אם האינסטינקט אומר אחרת

זה לא תמיד פשוט. כשאתם מנקים את הפיפי הרביעי באותו יום, ברור שמתחשק להתעצבן, להרים את הקול, לשאול בקול רם "מה לא ברור?!" אבל בדיוק ברגעים האלה חשוב לעצור, ולזכור: הוא לא עושה דווקא. הוא לא מתחכם, לא מתעלם מכם. הוא פשוט עדיין לא מבין או לא מסוגל. אז מה לא עושים?

• לא כועסים, לא צועקים. זה רק מלחיץ ומרחיק - לא מקדם.
• לא מנקים ב"הצגה". אין צורך בדרמה. מצאתם פיפי? נקו וקדימה, ממשיכים הלאה.
• לא מצפים שיחזיק לילה שלם - עד גיל 16 שבועות זה לגמרי נורמלי.
• לא משאירים גור לבד שעות ארוכות בלי השגחה. גם אם אתם בבית ולא באמת פנויים להיות איתו - עדיף לשים אותו בתיחום.

ומה אם זה פשוט לא עובד?

לפעמים אתם עושים הכול לפי הספר, ועדיין מרגישים שזה לא ממש מתקדם. וזה מתסכל, אני יודעת. לכל גור יש את הקצב שלו, וזה בסדר. אבל לפעמים יש גם גורמים נוספים שיכולים לעכב את ההתקדמות:

• תזונה שלא מתאימה
• סטרס מהמעבר לבית חדש או שינויים בסביבה
• בעיה רפואית כמו דלקת בדרכי השתן
• חוסר עקביות בשגרה

אם עבר חודש ואתם מרגישים שאין שיפור - אל תישארו עם זה לבד. לפעמים שיחה ייעוץ או מפגש עם מאלף או מאלפת יכולים לעשות הבדל עצום.

לסיכום

חינוך לצרכים הוא אחד השלבים המאתגרים בגידול גור, אבל גם אחד החשובים. הוא דורש מאיתנו סבלנות, עקביות, והבנה אמיתית של הגבולות הפיזיים והרגשיים של הכלב שלנו.

כשהתהליך נעשה נכון - בלי עונשים, עם גבולות ברורים ויחס רגוע - הוא לומד לבטוח בכם, להבין מה מצופה ממנו, ולהרגיש בטוח בתוך המסגרת.

אל תנסו למהר את התהליך - אלא ללוות אותו. כי דווקא שם, בתוך החזרתיות, הטיולים הקצרים והחיזוקים הקטנים - מתחילים להיבנות ההרגלים הנכונים, וגם מערכת היחסים ביניכם.

חזרה לעמוד הראשי של הבלוג